החלטה בתיק ע"ע 32035-10-12

1.         זוהי בקשת המבקשת, קר שירותי רפואה בע"מ, היא המשיבה לערעור שבנדון (להלן- המבקשת) לחייב את המשיבה -הגב' אירה שלום היא המערערת בהליך העיקרי שבנדון (להלן- המשיבה) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת בערעור, כתנאי להמשך בירור הערעור.

              הרקע לבקשה וטענות הצדדים

2.         המשיבה הועסקה על ידי המבקשת - חברה לשירותי אסתטיקה, כטכנאית למכשיר "בלה קונטור להצרת היקפים" וכפקידה במשך כ-5 חודשים עד לפיטוריה ביום 10/3/10 כשהיא בחודש הרביעי להריונה.

3.         בבית הדין האזורי בתל-אביב התבררה התביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשת, בטענה כי פיטוריה נעשו בניגוד לסעיף 10 ל חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה , תשמ"ח- 1988 (להלן- חוק שוויון הזדמנויות בעבודה), שכן לטענתה הסיבה לפיטוריה היתה הריונה.

אי לכך, עתרה המשיבה לחיוב המבקשת בתשלום שכרה עד הלידה, לדמי לידה, לדמי הבראה, לדמי הודעה מוקדמת בת 30 יום לאחר חופשת הלידה, לפיצוי בגין עוגמת נפש וכן לפיצוי סטטוטורי על-פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

4.         בית הדין האזורי (השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ, נציג עובדים -  ד"ר אליעזר רוזנטל ונציג מעבידים - מר אבי אידלסון) דחה את התביעה בכללותה, בקובעו כי הנתבעת הצליחה להרים את הנטל הנדרש ממנה להראות כי לא היה עוד צורך בעבודתה של התובעת והיא הציעה לתובעת תפקידים נוספים, אשר התובעת סירבה לקבלם, כי הנתבעת הוכיחה כי אומנם פיטוריה של התובעת נעשו ממניעים מקצועיים ענייניים, וכי התובעת לא פוטרה בשל הריונה.

בית הדין חייב את המשיבה לשלם למבקשת שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח, בתוך 30 יום ממועד פסק הדין, שאם לא כן ישאו סכומים אלה הפרשי הצמדה וריבית מאותו מועד ועד לתשלום המלא.

5.         על פסק דין זה הגישה המשיבה ערעור לבית דין זה, בו השיגה על קביעותיו של בית הדין ועל מידת האמון שייחס בית הדין קמא לעדות העדה מטעם המבקשת.

בהמשך לכך הגישה המבקשת את הבקשה שבנדון לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בערעור, כתנאי להמשך בירור הערעור.

6.         לטענת המבקשת בבקשתה, המשיבה מתעלמת מפסיקת בית הדין קמא שחייבה אותה בתשלום שכ"ט עו"ד והוצאות למבקשת למרות שחלף המועד לעשות כן.

לטענתה, זהו אחד המקרים שנקבעו בפסיקה המצדיקים חיוב המשיבה בהפקדת ערובה.

לטענת המבקשת, מקל וחומר שכך הם פני הדברים עת המדובר בערעור שכל כולו סב על מהימנות עדים, כך שסיכויי הערעור להתקבל נמוכים.

לטענתה, אם יידחה הערעור ויפסקו הוצאות לחובת המשיבה, קיים חשש שהיא שוב לא תשלמן, כפי שעשתה עד כה.

הואיל ומדובר בעלות גבוה של ניהול ההליך, מבוקש לקחת נסיבה זו בחשבון במסגרת קביעת גובה הערבות.

7.         לטענת המשיבה מנגד, לא מתקיימות במקרה זה הנסיבות הנדירות המצדיקות חיובה בהפקדת ערובה.

            לטענתה, סיכוייה לזכות בערעור הם גבוהים ביותר והוא מעורר שאלות משפטיות חשובות ביותר שיש לדון בהן, כאשר לשיטתה, היא לא שילמה את ההוצאות מהטעם שהגישה ערעור על מכלול פסק הדין לרבות ההוצאות.

            מוסיפה המשיבה וטוענת מחד, כי היעתרות לבקשה יהא בה כדי לשלול ממנה את הגישה לערכאות, בפרט ומיוחד בבית הדין לעבודה, שבו אין הוראה המחייבת הפקדת ערובה כתנאי לשמיעת הערעור. מאידך, טוענת המשיבה כי אין כל חשש שלא תישא בהוצאות ככל שיפסקו לחובתה הוצאות בערעור.

            לתגובה לא צורף תצהיר מטעם המשיבה.

8.       על אף שניתנה למבקשת זכות תשובה לתגובת המשיבה, לא הוגשה כזו במועד שנקבע לכך.